כישלונה של מתקפת הטילים האיראנית על ישראל נזקף בראש ובראשונה לזכותה של מערכת ההגנה נגד טילים של ישראל, שההישג שלה שב וממחיש את מעמדה המוביל בתחום זה בזירה הבינלאומית. עם זאת, נודעת חשיבות מבצעית – ומעבר לכך, ערך אסטרטגי ומדיני מן המעלה הראשונה – גם לתרומתן של המדינות שנטלו חלק במבצע הסיכול המתואם והנרחב: ארה"ב, בריטניה וצרפת, וחשובה עוד יותר מבחינה פוליטית מעורבותן של ירדן ושל מדינות המפרץ. המהלך התאפשר מתוקף המסגרת ההסכמית שנבנתה בשנים האחרונות בחסות "פיקוד המרכז" האמריקני – CENTCOM – בכותרת המטעה (אין מדובר בברית רשמית) "ארגון ברית ההגנה האווירית של המזרח התיכון" (MEADTO). למעשה, זו מסגרת לתיאום מודיעיני ומבצעי, בדגש על יכולות איכון, מעקב ויירוט של טילים ואיומים אוויריים לסוגיהם, הכוללת הן את ישראל ומדינות מפתח בעולם הערבי והן נכסים צבאיים של ארה"ב ובעלות בריתה המערביות. ברקע ניצבת ההבנה שאיראן מהווה כיום מרכיב משמעותי (לצד סין ורוסיה) במערך האיומים על הביטחון הלאומי האמריקני, כפי שממחישה הערכת המודיעין השנתית של ה-DNI מפברואר 2024. מאפייניה של פעולת התגובה הישראלית – איתות לאיראן שישראל לא תשלים עם ירי לשטחה, אך כזה שנועד להימנע מהתלקחות כוללת – עולים בקנה אחד עם ראייה זו של האיום, המשותפת לישראל, ארה"ב ומדינות מפתח באזור.
מערך ההגנה האווירית של המזה"ת ותרומתו לסיכול המתקפה האיראנית
פעולות הסיכול המגוונות, שהביאו לכישלונה הכמעט מוחלט של המתקפה האיראנית המשולבת – מל"טים, טילי שיוט וטילים בליסטיים – על ישראל (14 באפריל 2024) נשענו בראש ובראשונה על יכולות ישראליות: רובדי ההגנה נגד טילים (מערכות חץ 2 וחץ 3, "קלע דוד" וכיפת ברזל), שהישגם מבסס את מעמדה של ישראל כגורם המוביל בתחום זה במערכת הבינלאומית; יכולות מוטסות ליירוט; ומערך התרעה מסועף ויעיל, התורם גם ליכולת ההתגוננות האזרחית (אף שזו לא הועמדה במבחן).
עם זאת, המבצע עצמו, כמו גם ההיערכות המדוקדקת לקראתו במהלך השבועיים שלאחר חיסול זאהדי בדמשק, שיקף גם תשתית אסטרטגית חדשה, בעלת משמעויות מרחיקות לכת עבור ישראל ומעמדה האזורי, שנוצר בשנים האחרונות על בסיס המציאות המדינית של "הסכמי אברהם". עיקריה הם:
- העברת ישראל מתחום האחריות של "הפיקוד האירופי" של ארה"ב (EUCOM) לזו של "פיקוד המרכז" (CENTCOM), האחראי מאז 1983 על הגנת מרחב המזה"ת. מדובר בהחלטה של ממשל ביידן (2021) שהתקבלה עוד בימי קודמו. משמעותה המעשית מרחיקת לכת: מגורם בשולי המערך האירופי הפכה ישראל למעצמה הצבאית העיקרית בתחום האחריות של CENTCOM, שתפקידו – בין היתר – להביא לשילוב כוחות מיטבי בין ידידי ארה"ב במרחב. הסרת החסמים המדיניים אפשרה שילוב בתכנונים, בתרגילים ובמבצעים המנוהלים על ידי הפיקוד. העומד בראשו בשנים אלה, גנרל אריק קורילה, ביקר בישראל פעמים רבות, השתתף בתרגילי מטה של צה"ל ועמד מקרוב על תרומתה של ישראל לביטחון האזורי.
- באופן ממשי, התגבשה תפיסה של שילוב יכולות בתחום ההתמודדות עם איום הטילים וכלי הטיס מצד מדינות עוינות, כשאיראן היא במוקד תשומת הלב המודיעינית והמבצעית. יתרונו של שילוב זה הוא בהרחבה דרמטית של מרחב ההתרעה, במעקב מזוויות מבט שונות ומשתלבות אחר נתיבי התקיפה, וביכולת להפנות על בסיס זה, באופן מושכל ומתואם, מגוון של אמצעים – משוגרים מן הקרקע, מספינות וממטוסים – להשמדת התוקפים.
אף שאין מדובר בגרסה אזורית של נאט"ו, או אף בברית פורמלית כלשהי, דבק במיזם זה של השילוב האזורי הכינוי "ארגון ברית ההגנה האווירית של המזרח התיכון" – MEADTO – כהד לרעיונות מאמצע המאה הקודמת, ושוב בשנות ה-80', בדבר התארגנות להגנה כנגד אויב משותף; אז היו אלה הסובייטים, וכיום – איראן. דא עקא, שבדורות קודמים חסמו בפועל השלכותיו של הסכסוך הישראלי-ערבי כל דרך לשיתוף פעולה (מעבר לאפיקי מודיעין חשאיים), וגם כיום, המשתתפות הערביות במערך נזהרות מלתת לכך פומבי, ומטבע הדברים אין מנגנוני תיאום גלויים כמו אלו של נאט"ו. התכלית מוגבלת הרבה יותר, והפיקוד האמריקני הוא שנוטל על עצמו את משימת השילוב של תמונת המודיעין ושל המענה המבצעי. עם זאת, השינוי באקלים המדיני מאפשר כיום רמה גבוהה הרבה יותר של תיאום ותמיכה הדדית.
התוצאות בליל 14 באפריל (לאחר ימים מספר שבהם שהה גנרל קורילה בישראל, ופעל מתוך מרכז השליטה של חיל האוויר לתיאום המענה למתקפה הצפויה) היו מרשימות הן בעצם סיכול האיום – המל"טים וטילי השיוט הושמדו בטרם הגעתם – והן בסיוע הישיר של ירדן ועל בסיס תמונת האיום כפי שהתגבשה בעזרת מדינות המפרץ. יכולות אמריקניות, כולל מטוסי קרב וספינות AEGIS, שזה הוא ייעודן, מילאו תפקיד – לצד מערכות צה"ל – גם ביירוט של רוב הטילים הבליסטיים. במבחנה הגדול הראשון, עמדה המערכת האזורית בהצלחה שעלתה על הצפוי.
ברקע – איך נתפס האיום האיראני בעיני ארה"ב?
הן ההחלטה העקרונית לקדם מערך אזורי, במהלך השנים האחרונות, והן המעורבות האינטנסיבית בלחימה מול המתקפה האיראנית, נובעות מכך שארה"ב (בימי ביידן כבימי קודמו, למרות ההבדלים מרחיקי הלכת במדיניות המענה) רואה באיראן איום משמעותי – אחת מארבע המדינות (יחד עם סין, רוסיה וצפון קוריאה) הפועלות, בשיתוף פעולה מתהדק והולך, כנגד האינטרסים של ארה"ב וכנגד בעלות בריתה. ביטוי רשמי, המשקף את עמדתה של קהיליית המודיעין האמריקנית, ניתן לנקודת מבט זו במסמך ההערכה השנתי של ה-DNI ((Directorate of National Intelligence – הגוף שהוקם כלקח מן הכישלון המודיעיני ב-9/11 ומופקד על השילוב של פעולות קהיליית המודיעין וכן על הערכת המודיעין הלאומית; וכן במסמך ייעודי של ה-DNI (גרסה עדכנית ובלתי מסווגת של מחקר שנכתב במקורו ביולי 2022) העוסק באתגרים שהמשטר האיראני מציב לארה"ב.[1]
איראן מופיעה בדו"ח ההערכה במעמד דומה לזה של סין, רוסיה וצפון קוריאה, כמדינה שמדיניותה ופעילויותיה ניצבות בלב מערך האיומים על ביטחונה של ארה"ב. מטבע הדברים סין ניצבת ראשונה, מתוקף השילוב בין כלל מרכיבי העוצמה – כלכלית, צבאית ומדינית – שעל בסיסו היא חותרת למעמד שווה ערך לזה של ארה"ב כמעצמת-על, ופועלת לביסוס ההגמוניה שלה בסביבתה האסטרטגית המיידית. רוסיה שנייה לה, בעיקר בשל תוקפנותה באוקראינה ועמדתה העוינת המובהקת כלפי ארה"ב ומדינות "העולם החופשי", וגם משום שמערך הנשק הגרעיני שלה הוא הגדול והמגוון בעולם.
בה בעת, בפרק המבוא מוסבר כי סדר הרשימה אינו מגדיר בהכרח את רמת המיידיות והדחיפות של האיום, ולעיתים (המקרה האיראני?) יש לטיפול באתגר דחוף השלכות אסטרטגיות – מרתיעות – גם מול האחרים.
יש להקדים ולומר כי גורמי ההערכה ב-DNI עדיין סבורים (עמ' 19) כי איראן לא החליטה בשלב זה לחצות את הסף הגרעיני (היינו, להעשיר אורניום ל-94% ולעצב את החלקים הנדרשים לפצצה) – אם כי יש ביכולתה לעשות זאת תוך זמן קצר יחסית. קביעה זו היא העומדת ביסוד עמדתו המשתמעת של הממשל, כי לא הגיעה – לפחות בשלב זה – העת למהלך של סיכול בכוח. הדו"ח עדיין מפרש את הפעילות האיראנית כמכוונת להפעיל לחץ על ארה"ב ועל המערכת הבינלאומית להסיר את הסנקציות ולסגור את תיקי החקירה של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית.
יחד עם זאת, הוא מזהה את העיסוק בפיתוח והפעלה של צנטריפוגות מתקדמות, ובבניית תשתיות נוספות, כאות לכך שאיראן "מצמצמת טווחים" להשגת יכולת גרעינית צבאית, ומתריע כי השילוב הדואלי הייחודי שאיראן עושה בין אמצעים קונוונציונליים ובלתי קונוונציונליים מציב איום על אינטרסים חיוניים של ארה"ב בטווח הנראה לעין. איראן מחזיקה במערך הטק"ק האסטרטגי הגדול ביותר באזור, והניסוי שערכה ביכולת שיגור לווייני (טיל ה"סימורג") מעיד על כך שהיא בדרכה לפיתוח טיל בין-יבשתי (ICBM) שיהיה בו כדי לאיים ישירות על ארה"ב.
איראן משתמשת במלחמה בעזה, קובע המודיעין האמריקני, כדי להבליט את מחויבותה האידאולוגית למאבק בישראל, ואת מעמדה כמניפת הדגל של תמיכה בפלסטינים ש"נשמט" מידי מדינות ערב המתונות, ומפעילה לצורך זה את רשת השליחים שלה, הכוללת את חיזבאללה, החות'ים והמיליציות השיעיות בסוריה ובעיראק (האמריקנים העריכו כי איראן תתמיד לשמור בתוך כך על הימנעות ממעורבות ישירה, אלא שלא כך אירע!). בתוך כך, היא מהדקת את קשריה עם רוסיה – שלה היא מספקת נשק – ועם סין, ופעילותה גם בתחום זה מעמיקה את האיום ארוך הטווח על ארה"ב עצמה ועל אירופה.
לצד האצת תוכנית הגרעין והפעלת גרורותיה, בין היתר בשאיפה "לסגור חשבון" על חיסולו של קאסם סולימאני, איראן חותרת גם להצטייד בנשק קונוונציונלי – מטוסי קרב, מסוקים וטנקים – ולשפר את יכולות ההגנה האווירית שלה, על בסיס קשריה עם סין ורוסיה. כמו כן, היא מנהלת מבצעי השפעה – כולל בארה"ב עצמה – ונכונותה לבצע תקיפות סייבר מעידה שהיא אינה נרתעת גם מול יריב עדיף כמו ישראל.
המודיעין האמריקני נותן דעתו, בה בעת, גם על חולשותיה של המערכת האיראנית. כותרת המחקר הייעודי מתייחסת לתקופת המעבר (transition), היינו לשאלה של ירושת המנהיג, עלי ח'מנאי, המצוי באמצע שנות השמונים לחייו, והשפעותיה האפשריות על חוסנו של המשטר. התסיסה שפרצה ב-2022 ודעכה, לכאורה, בראשית 2023, עדיין רוחשת מתחת לפני השטח, בין היתר בשל הקשיים הכלכליים ההולכים ונערמים: 40 אחוזי אינפלציה, שבהעדר מנגנוני הצמדה שוחקת את כוח הקנייה של שכבות רחבות בציבור, ותופעות של מחסור כרוני המשקפות בין היתר את התלות הגוברת באספקה מסין.
משמעויות לישראל
בשורה של היבטים – בניית התשתית האזורית להתייצבות נגד איראן; ההפעלה המושכלת והמוצלחת של תשתית זו ב-14 אפריל; והראייה המודיעינית המשותפת של האיום – ישראל צריכה ויכולה להפיק תועלת מ"התעוררות" מסוימת של ארה"ב (ושותפותיה) בכל הנוגע לחומרת האיום האיראני והצורך להיערך מולו. הנכונות לבחון באופן מושכל את התגובה למתקפה, לא להגיב מיידית, ולבחור דפוס פעולה מחושב ומדוד, יכולה לייצר בסיס להידברות רחבה יותר, רציפה ומעמיקה, המשלבת גם את תשומותיהן של שותפות אזוריות נוספות, ובעיקר מרחיבה את חופש הפעולה של ישראל בעת פקודה.
ארבעה שיקולים עיקריים צריכים לעצב את עמדת ישראל בנסיבות אלה:
- החשש שתגובה זהירה ומחושבת תתפרש כגילוי של חולשה ("דרדלה", בלשונו הציורית של שר בממשלת ישראל) הוא מובן, בסביבה האסטרטגית שבה אנחנו פועלים, אך אינו בהכרח מבוסס בנסיבות הייחודיות שנוצרו בעקבות כישלון התקיפה. היעילות של הסיכול בכל זאת גורעת במידה ניכרת מן ההרתעה האיראנית, על אף דברי הרהב שעדיין נשמעים בטהראן. יכולת הפעולה של ישראל אינה מוטלת בספק גם אם לא תמומש מיידית, והיעדים שנבחרו מסמלים זאת.
- בטווח השבועות הקרובים, המהלומה המשמעותית ביותר שניתן להנחית על המשטר בטהרן היא השמדת כוחם של בני חסותם בעזה, כשקצרה ידם מלהושיע: המערכה ברפיח – שהיכולת לממש אותה מתוך הבנות עם ארה"ב כנראה השתפרה בעקבות אירועי 14 אפריל – היא זו שצריכה להישאר בראש סדר העדיפויות.
- בטווח הארוך יותר, מה שיסיר את האיום האיראני מעלינו, מעל האזור ומעל שותפינו במערב הוא ערעור המשטר בטהרן. הערכת המודיעין האמריקני מצביעה על נקודות תורפה, שהעמקה אמיתית של הסנקציות והבידוד תביא לניצולן באורח אפקטיבי אם תשמור ישראל על רמה גבוהה של תיאום עם ארה"ב, מדינות המערב והשותפות האזוריות. עם זאת, גם אם צריך למצות כל מאמץ לשם כך, זו רחוקה מלהיות תוצאה מובטחת.
- לפיכך, עומדת על הפרק האפשרות המציאותית שלא יהיה מנוס מפעולה צבאית לפגיעה במיזם הגרעין האיראני, המתקדם במהירות לקראת השלמתו. עד כמה שהדבר אפשרי, מטעמים מבצעיים-טכניים ומדיניים גם יחד, יש לשאוף לכך שגם פעולה זו, כאשר תידרש, תהיה משותפת, אך יש לצאת מנקודת הנחה שישראל תפעל לבדה (אך תשאף להשיג גיבוי למהלכיה). ישראל חייבת אומנם לשמור על חופש הפעולה שלה, אך במקביל גם למצות את הסיכוי לשימור הקואליציה האנטי-איראנית ליום פקודה.
[1] ODNI (Office of the Director of National Intelligence) 2024 Annual Threat Assessment of the U.S. Intelligence Community, 11 March 2024, and Iran's Hardline Regime in Transition Presents Diversified Challenges for the United States, 18 March 2024, in https://www.dni.gov/index.php/newsroom/reports-publications/reports-publications-2024
סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר
תמונה:
- בניית אתרים